נועם ירושלמי על שבת ב׳:א׳

1 ולא בשמן שריפה אמר רב חסדא זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת קדשים והיא דליקה והולכת בשבת פי' שאסור להצית את האור במדורת קדשים ששורפין קדשים שנפסלו והיא דולקת בשבת לפי שאין שורפין קדשים בשבת והא תנינן ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ובגבולים כדי שיצת האור ברובן אמר ר' יוסה בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה נעשית היא מאיליה ברם הכא התורה אמרה אין שורפין את הקדשים ביו"ט ואצ"ל בשבת פי' וע"כ אפילו להבעיר בע"ש או בעיו"ט שתהא דולקת בשבת או ביו"ט נמי אסור וזהו הטעם הא דהני ולא בשמן שריפה משום דאסור להצית את האור במדורת קדשים מהו להצית את האור במדורת חמץ מאן דיליף לה מנותר אסור ומאן דלא יליף לה מנותר מותר:

2 רב אחא בשם רב חסדא זאת אומרת שמותר להצית את האור במדורת קדשים עיין בק"ע שנדחק בזה ולי נראה שיש ט"ס ונתחלפו השיטות וצריך לגרוס הא דרב חסדא אח"כ ובכאן צריך לגרוס הא דלקמן וכצ"ל מעתה אין מדליקין שמן שריפה בלילה על שם שאין שורפים את הקדשים בלילה פי' כיון דע"כ תנן במתניתין דאין מדליקין בשמן שריפה משום שתדלק בשבת או ביו"ט. ואע"ג דאח"כ דולקת מאליו. אך כיון דאמרת דהחמירה התורה בשריפת קדשים דאפילו אם דולקת אח"כ מאילי' נמי אסור. וע"כ פריך מעתה אין מדליקין בשמן שריפה בלילה על שם שאין שורפין קדשי' בלילה בלא"ה אסו' להדליק בשמן שריפ' משום שנשרף אח"כ בלילה. ואף שהיא דולקת מאילי' נמי אסור:

3 וע"ז אומר אמר ר' יוחנן ירדו לה בשיטת ר' ישמעאל כמה דר' ישמעאל אומר תינוק שעבר זמנו נימול בין ביום ובין בלילה כך עבר זמנה נשרפת בין ביום ובין בלילה ומה אית לך שמן שריפה שעבר זמנו פי' איך אמרת דהא דשמן שריפה מיירי בעבר זמנו וע"ז אומר ר' יודן בן פזי מכיון שנטמאת כמו שעבר זמנה ואפשר לומר דהטעם הוא דנותר אינו נשרף בלילה הוא משום דאכתי לא מטא זמני' לשריפה וכמו דאמרינן בזבחים דף נ"ו ע"ש ועי' בספרי עמק יהושע ס' פ' וע"כ כיון שעבר זמנה נשרפת בין ביום ובין בלילה והוא דלא כמו דאמרינן בש"ס דילן ביבמות ד' ע"ב איתיבי' ר' אלעזר לר' יוחנן אין לי אלא נימול לשמיני שאינו נימול אלא ביום מניין לרבות לתשעה כו' תלמוד לומר וביום ואפילו למאן כו' וא"כ פסול דטמא דלא הוי נותר ע"כ נשרף בין ביום ובין בלילה וע"כ לא קשה מהא דאין שורפין קדשים בלילה:

4 ואח"כ צריך לגרוס רב אחא בשם רב חסדא זאת אומרת שמותר להצית את האור במדורת קדשים והיא דולקת והולכת שבת ופי' דאל"ה אלא דאפי' מע"ש אסור להצית אור במדורת קדשים א"כ תיפוק לי' דאין מדליקין בשמן שריפה בלילה דאע"ג דמדליק מבעוד יום אפ"ה לא ידליקו כמו שאין מדליקין מבעוד יום משים שבת והוא משום שסובר כמסקנת הש"ס דילן ביבמות ד' ע"ב דאפי' נותר שלא בזמנו אינו נשרף אלא ביום. וא"כ לא מצי לתרץ דכיון שנטמא הוי נותר כמו שלא בזמנו. וע"כ פריך והא תנן אין מדליקין בשמן שריפה ותיבת ביו"ט מיותר וע"ז משני מפני יו"ט שחל להיות בע"ש שאז ידלקו ביו"ט גופה והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן שבת ד' כ"ד רב חסדא אמר ביו"ט שחל להיות בע"ש עסקינן לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט:

5 שם תני ר' יוסי קומי ר' יוחנן מנין לכל הנימולים שלא יהו נימולים אלא ביום ת"ל וביום. א"ל ר' יוחנן ויש כאן זו כל מחוייבי טבילות טובלין כדרכן ביום חוץ מנידה ויולדת שאינה טובלת אלא בלילה נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום ובין בלילה כו' וכן חמיין רבנן מקדמין לעיבורה ר"נ בשם ר' מנא מצוה להקדים כדי לזרז במצות. וכתב הק"ע והכי גרסינן מצוה להקדים כדי לזרז במצות וכן חמיין רבנן מקדמין לעיבורה והכי פירושו מצוה להקדים להדליק נר של שבת מבעוד יום כדי לזרז עצמו למצות שבת וכן רואין שרבנן מקדימין עצמן כשעולים לעיבור השנה והיינו כדי לזרז עצמם. והפ"מ פירש בדוחק ודבריו תמוהין. והוא משום שרצה לפרש דקאי אהא דקאמר תחלה לענין טבילת נידה. ובפ"ב דמגילה ה"ה ואנן חמיין רבנן מקדימין לעיבורה ר' מנא אמר מצוה להקדים כדי לזרז במצות ופי' הק"ע ופריך ואנן רואין לרבנן שמקדימין עצמם לעיבור שנה קודם הנץ החמה ומשני מ"מ אין עושין דבר עד שתנץ החמה דעיבור שנה דין הוא ואין דנים אלא ביום וכתב שם דבשבת פי' בענין אחר והוא דחוק

6 וע"כ נראה לי לפרש דהא דאמר וכן חמיין רבנן מקדימין לעיבורה פי' שמביא קצת ראי' שיש חילוק בין זמנו לשאינו זמנו כמו דאמר גבי נדה דבזמנה טובלת בלילה ושלא בזמנה טובלת ביום וכן גבי מילה דקאמר דאפי' מלה שלא בזמנה נמי ביום ע"ז אמר ר' יוחנן ויש כאן זו כו' ומביא ראי' מטבילת נידה דבזמנה טובלת בלילה ושלא בזמנה טובלת ביום וכן לענין מילה

7 ולכאורה הטעם הוא משום דבזמנה אכתי לא מטא זמני' ולא משום להא דלילה ועיין במה שביארתי בספרי עמק יהושע ס' כ' דערלה שלא בזמנה לא הוי ערלה לפי שיטת הירושלמי. והבאתי שם הירושלמי ספי"ט דשבת ה"ה ליל שמיני מה את עביד לי' פי' אם ליל שמיני הוי ערלה אלא שאין מלין בלילה משום לילה וע"ז אומר מן מה דתני ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר הדא אמרה ליל שמיני כשמיני ותני כן כל שבעת הימים מותר להאכילו חלב תרומה ולסוכו שמן תרומה. וא"כ מוכח דסובר דלילה אין מחוסר זמן והוי ערלה כמו שביארתי שם ואעפ"כ סובר ר' יוחנן דמילה בזמנה היינו דוקא ביום אבל שלא בזמנה הוא בין ביום ובין בלילה:

8 וע"ז אומר ר' יוחנן וכן חמיין רבנן מקדימין לעיבורה והוא כמו דאמרי' בפ"ק דמגילה ה"ד באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין כו' סעודת ר"ח וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין פי' אם חל בשבת ופריך ויעשו אותן שבת א"ל לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלוי' בב"ד. יצא זה ששמחתו תלוי' בידי שמים ופי' שם הק"ע סעודת ראש חודש כשהיו מקדשין את החודש ויש מפרשים דמצוה לעשות סעוד' בר"ח דכתיב וביום שמחתכם כו' ועיין בירושלמי ספ"ק דמוע"ק לוין ברבית לחבורת מצוה ולקידוש החודש ר' יוחנן בצפרא הוי ניחוש לכנישתא והוי מלקט פירותן ואמר יהא חלקי עם אילין דאכלין הכא רומשית והנה ביארתי שם דמצוה לעשות הסעודה בר"ח וכן ביארתי הירושלמי פ"ד דתענית ה"ג א"ר מנא מפני סעודת ר"ח וביארתי שם בארוכה: גם ביארתי שם הא דאמרינן שם א"ר חייא בר בא ר' יוחנן מפקד לכנישתא דכופרא סכין מיעל עד דו איממא ואתון אמרין זמנו ועיבורו ופי' הפ"מ שם שתזמינו צרכי הסעודה של ר"ח ותוכלו לומר יעלה ויבוא בברכת המזון אף שאתם מסופקים אימתי ר"ח אך אעפ"כ תוכלו לומר ממ"נ דאם היום הוא ר"ח תוכלו לומר יעלה ויבוא מחמת שהתחלת הסעודה הי' בר"ח ואם למחר ר"ח תוכלו לומר בלילה ותצאו ממ"נ ידי סעודת ר"ח: ואם בזמנו צריך לעשות הסעודה בר"ח משום שאין קידוש החודש אלא ביום אבל אם הוא שלא בזמנו א"כ איך יצאו ידי סעודת ר"ח בלילה. דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דאם הוא מעובר א"צ לקידוש כמו דאמרינן בר"ה ד' כ"ד כמו שביארתי בירושלמי בר"ה וא"כ איך אמר להם שיעשו סעודת ר"ח ויצאו ממ"נאך דהא דבעינן שיהא סעודת ר"ח ביום היינו דווקא אם הוא בזמנו אבל אם הוא שלא בזמנו לא בעינן ביום וע"ז אמרינן שם א"ל ר' יוחנן ויש כאן זו פי' שיש כאן ג"כ חילוק בין בזמנו לשלא בזמנו וע"ז אומר אח"כ וכן חמיין רבנן מקדימין לעיבורה וכמו שביארתי שאמר להם ר' יוחנן שיתחילו הסעודה מבעוד יום ותאמרו יעלה ויבוא בזמנו ועיבורו משום ספק ועיי"ש מה שביארתי על המ"א סי' קפ"ח אם אזלינן בתר התחלת הסעודה או בתר סוף הסעודה וא"כ מוכח שיש חילוק בין בזמנו לשלא בזמנו וע"ז אומר רב נחמן בשם ר' מנא מצוה להקדי' כדי לזרז במצות פי' דלא משום ספק עושין הסעודה מבעוד יום כדי לקיים שניהם אלא שמצוה להקדים אם הוא שלא בזמנו כדי לזרז במצוה ודו"ק: